אורקר - יחס אישי לגיל השלישי

אלימות נגד קשישים

תופעת האלימות בחברה האנושית הינה תופעה המוכרת מאז ומעולם, אבל עם זאת, זמן רב, כל תחום ההתעללות בקשישים לא היה מוכר וידוע משום שהמסורות היהודית והערבית מקדישות כבוד רב לזקן, דבר המושתת בחינוך שכולנו קיבלנו- פתגמים כגון "והדרת פני זקן" הינם מיושמים באופן תדיר באוטובוסים למשל. עם זאת תופעת התעללות בקשישים היא תופעה קיימת, המתרחשת בחברה שלנו ויש להעלות את הנושא על סדר היום על מנת להתמודד עימה, בייחוד לאור העלייה המתמדת בשיעור הקשישים בעולם בכלל ובחברה הישראלית בפרט.

תופעת האלימות נגד קשישים נחשפה לראשונה באנגליה באמצע שנות ה-70, אך רק לפני כשני עשורים הועלתה לסדר היום הציבורי והמקצועי (לבנשטיין, איזיקוביץ, בנד- וינטרשטיין ואנוש, 2009).  בסוף שנות ה-70 נחקרה התופעה והגיעו להערכה ששיעור הקשישים החשופים להזנחה הינם בן 1-10%. בהמשך לכך, התגלה כי 4-6% מהקשישים בצפון אמריקה חשופים להתעללות, כשסוגי ההתעללות הנפוצים ביותר היו הזנחה וניצול כלכלי (אלון, 2006).

לאורך השנים, כאשר ניסו החוקרים לגלות את שיעוריה של ההתעללות בקרב קשישים בישראל עלה ויכוח גדול מאוד- גישה אחת סברה כי היות ומדינת ישראל הינה מדינה מערבית, טבעי שהתופעה תהיה קיימת גם כאן בארץ ושימצאו בה שיעורי התעללות בקשישים כמו באמריקה. מצד שני, הגישה השנייה סברה כי מדינת ישראל מאופיינת במשפחתיות ובמתן חשיבות לערכים ומסורת גם במגזר היהודי וגם בערבי ולכן גם אם קיימת התעללות בקשישים, היא נדירה בשכיחותה (אלון, 2004).

בשנות ה-80, עלו תופעות נוספות של התעללות במשפחה (כמו התעללות בנשים ובילדים) ובעקבותיהן נערך בשנת 2000 מחקר ראשוני שבדק את שיעורי התופעה בארץ, על ידי החוקרות לבנשטיין ורון. במחקר זה ומצא שתופעת ההתעללות בקשישים אכן קיימת בארץ וכי  הזנחה בטיפול והתעללות פסיכולוגית היו סוגי ההתעללות הנפוצים ביותר.

בשנת 2004 נערך הסקר הארצי הראשון שבדק את היקף תופעת ההתעללות בקשישים בישראל על ידי החוקרים איזיקוביץ, לבנשטיין ווינשטיין ובו נמצא כי 18.4% מהנחקרים (כמעט כל קשיש חמישי!) הינם קורבנות לפעולת התעללות אחת לפחות בשנה האחרונה: 2% נחשפו לאלימות פיזית ומינית, 8.1% דיווחו על התעללות מילולית, 2.7% סבלו מהגבלת חופש ו- 25% דיווחו על הזנחה וניצול כספי. עוד נמצא כי שיעור המדווחים על סוג אחד לפחות של התעללות בקרב האוכלוסייה היהודית, דומה בשיעורו לאוכלוסייה הלא יהודית. למרות ממצאים אלו, חשיפת מקרי ההתעללות בידי אנשי מקצוע  והקשישים עצמם, נמוכים ביותר והחוקרים מאמינים כי שיעור התופעה גבוהה הרבה יותר ממה שדווח במחקרים (אלון, 2004).

הגדרה של אלימות כנגד קשישים

לא קיימת הגדרה חוקית חד משמעית המתארת בצורה מפורטת וברורה מהי התעללות בקשישים ומהן ההתנהגויות הנכללות בהגדרת ההתעללות. עובדה זאת בעייתית מאוד משום שהיא פותחת אשנב לפרשנויות רבות ולחשש שבאם כן תדווח התנהגות פוגעת- בסופו של דבר יוכח כי היא זו לא היתה התעללות.

עם זאת, קיימת הסכמה בקרב חוקרים ואנשי מקצוע כי התעללות בקשישים היא תופעה מורכבת שיכולה להתרחש במתכוון או שלא במתכוון, אך היא כוללת בתוכה סבל, חוסר אונים ועוגמת נפש לקשיש ובדרך כלל היא מתבצעת בתוך יחסי אמון עם אדם קרוב (מטפל, בן/ בת זוג, ילדים).

קיימים מספר סוגי פגיעה המתוארים בספרות המקצועית (אלון, 2006):

התעללות פיזית – גרימת כאב פיזי או פציעה ומתבטאת במכות, כוויות וחבלות

התעללות מינית – מגע מיני מכל סוג שהוא ללא הסכמה של הקשיש/ה

התעללות פסיכולוגית – גרימת סבל נפשי, על ידי עלבונות והשפלה

התעללות חומרית או ניצול כלכלי – שימוש וניצול לא חוקי ולא הולם בכספי הזקן ומשאביו

הזנחה – חוסר סיפוק צרכי הזקן, כאשר קיים הבדל בן הזנחה אקטיבית, המוגדרת כסירוב מודע לסיפוק צרכי הזקן (כגון: מניעה מכוונת של מזון או תרופות) והזנחה פאסיבית,הכוללת התעלמות מהזקן ואי סיפוק צרכיו הבסיסיים, הנובעים מעצלות, חוסר ידע או תפיסותיו הלקויות של המטפל לגבי השירותים הנדרשים לזקן.

מדיניות חברתית לטיפול באלימות כנגד קשישים

נראה כי קובעי המדיניות, בארץ ובעולם, מתייחסים לתופעת ההתעללות בקשישים בכובד ראש וברצינות, תוך השקעת משאבים לחקר התחום ואימוץ גישות משולבות ומגוונות לצמצום היקפו (ברג-ורמן, 2009):

במחקר שנערך בקנדה בן השנים 1997-1998, אומצה מדיניות חברתית אשר נלחמה בתופעת ההתעללות בקשישים באמצעות: טיפול להעצמת הקשיש ודיון באפשרויות העומדות בפניו, הענקת כלים להתמודדות ומתן מידע בנוגע לרשתות התמיכה הקיימות בקהילה ולזכויות משפטיות. בחינת שיעורי ההצלחה של התוכנית הראו כי ההתעללות פסקה ב-67% מהמקרים בהם סבלו הקשישים מהתעללות פיזית, ב-84% ממקרי ההתעללות הפסיכולוגית ו-61% ממצבי הניצול הכלכלי.

מחקר נוסף שנערך באוסטרליה, בחן דרכי התערבות להפסקת התעללות קיימת והראה כי כבר לאחר התערבות טיפולית אחת, פסקה ההתעללות בכ-20% מהמקרים, תוך השארת הקשיש הקורבן להתגורר בביתו. ב-37% מהמקרים פסקה ההתעללות רק כאשר הקשיש או הפוגע הועברו למגורים חלופיים (כולל העברה למוסדות) וב-45% מהמקרים, נמשכה ההתעללות למרות הייעוץ המקצועי והסיוע שניתנו על-ידי שירותים בקהילה.

בארה"ב נעשה שימוש בתוכנית תלת-שנתית שהופעלה במדינות מסצ'וסטס, רוד-איילנד וניו-יורק וכללה: אספקת שירותים לקורבנות ולבני משפחותיהם, יעוץ מקצועי בנושאים משפטיים ותיווך בין הקורבן לבין שירותים תומכים בקהילה. במחקר זה נמצא כשכאשר ההתעללות התגלתה על ידי איש מקצוע (ובייחוד עובדים סוציאליים) שאיתרו בקהילה את הקשישים הנמצאים בסיכון- שיעורי ההתעללות שנתגלו והדיווחים אודותיהם היו המהימנים ביותר

בישראל קבלה, סוגיית היקף תופעת ההתעללות בקשישים מפנה מהותי לאחר פרסום ממצאי הסקר הארצי הראשון בשנת 2005, בה התגלה כי 18.1% מאוכלוסיית הקשישים בארץ היו חשופים לצורה כלשהי של התעללות. ממצאים אלו והגידול באוכלוסיית הקשישים בישראל, חייבו את קובעי המדיניות לבנות אסטרטגיות התמודדות עם התופעה, באמצעות תוכניות התערבות, המאופיינת בחלוקה לשתי קטגוריות: קטגורית התערבות חוקית, המתייחסת לשימוש בחוק ובהענשה למטרות הרתעה, הצלת הקורבן ומתן פתרונות מיידיים (כגון: הרחקה) וקטגורית התערבות טיפולית, כוללת שיחות ייעוץ ותמיכה, אספקת שירותים ומציאת פתרונות מותאמים לסיטואציית ההתעללות כגון: הפרדה, שלום בית והשגחה.

קטגורית התערבות חוקית:

החוק לפיקוח על המעונות (1965) אינו מתייחס באופן ישיר לתופעת ההתעללות בקשישים, אך מכיל היבטים שונים הנוגעים לחיי הדיירים במוסד.

חוק העונשין (1989), בתיקון 26, העוסק בפגיעה בחסרי ישע, כולל המחוקק את הזקנים כחלק מאוכלוסיית היעד שהינם חסרי ישע ומתייחס לתופעת ההתעללות, כאל עבירה פלילית, עליה מוטלת חובת דיווח מצד הציבור הרחב בכלל ואנשי המקצוע בפרט. כמו כן קיימת בחוק הפנייה לוועדות פטור, אשר מתמודדות עם הטיפול במקרי ההתעללות בחלופות טיפוליות.

החוק למניעת אלימות במשפחה (1991) מהווה כלי נוסף וקובע דרכי התערבות והגנה במקרי אלימות במשפחה (לרבות התעללות בבני זוג קשישים) וזאת על-ידי הרחקת התוקף מהבית.

החוק למניעת הטרדה מאיימת (2001), מסייע לקשיש לקבל מידע לגבי התקדמות ההליך הפלילי ולהביע עמדה במקרים בהם יש כוונה לעכב הליכים כנגד הפוגע, לשחררו מוקדם או להקל בעונשו.

"תיקון 11" לחוק מניעת אלימות במשפחה (2002), מחייב את אנשי המקצוע (עובדים סוציאליים, רופאים ואחיות) ליידע את הקורבן באפשריות לקבלת סיוע (כגון: פנייה למשטרה, ללשכת רווחה או לתחנה לטיפול ומניעת אלימות במשפחה) ולתת את הכתובות והטלפונים לשירותים אלו.

פקידי הסעד נעזרים בשני חוקים נוספים:

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (1962), באמצעותו ניתן למנות אפוטרופוס לזקן שאינו יכול לנהל את ענייניו וחשוף להתעללות או לניצול כלכלי, באמצעות מינוי אפוטרופוס לקשיש.

חוק הגנה על חוסים (1966), אשר מתיר התערבות כפויה במקרים בהם קיים חשד להתעללות או הזנחה והזקן ואו האחראי עליו מסרבים לטיפול מטעמים שאינם סבירים. חוק זה מתיר לפקיד הסעד לפנות לבית המשפט לקבלת צו המורה להפריד את הקשיש מן הפוגע והוצאתו מהמסגרת המתעללת גם כנגד רצונו.

בשנת 2003 פרסם מנכ"ל משרד הבריאות, חוזר מנכ"ל, אשר עוסק בנוהל הטיפול בזקנים נפגעי התעללות, בו מחויבות המסגרות הטיפוליות שבאחריות משרד הבריאות (בתי אבות, בתי חולים וכדומה), להקים וועדה המורכבת מעובד סוציאלי, רופא ואחות לטיפול באיתור ומניעת התעמרות בזקנים, תוך וידוא דיווח לגורמים הרלוונטיים כנדרש בחוק.
קטגורית התערבות טיפולית:

כחלק ממגמת ההתייחסות הטיפולית לתחום, ניתן כיום למנות 260 פקידי סעד, אשר הוכשרו לטפל במקרי התעללות בקשישים וצוותי עובדים סוציאליים, אשר עוברים הכשרות בתחום זה (כץ, 2008).

בעניין זה אף הוקמו פורומים שונים, על ידי משרדי הרווחה והבריאות, בסיוע ארגון אש"ל, המקיימים פעולות הדרכה והתערבויות טיפוליות: בעיר הרצליה פועלת היחידה להגנה ומניעת אלימות כנגד קשישים, אשר פועלת לאיתור הקשישים הנמצאים בסיכון, מתן הגנה מיידית לקשישים אלו והפחתת האלימות באמצעות פיקוח, בקרה והעלאת המודעות הציבורית. בתל אביב הוקם צוות רב מקצועי, המבקר בלשכות רווחה ברחבי הארץ מדי שבועיים, על מנת לסייע באבחון ולתת ייעוץ והמלצות לאגפי הרווחה השונים (ברג- ורמן, 2009).

ב-14 רשויות מקומיות ושתי מועצות מקומיות, מופעלות תוכניות למניעת התעללות והזנחה של קשישים מצד בני זוגם, על-ידי משרד הרווחה, המוסד לביטוח לאומי ואש"ל (כץ, 2008). ובחיפה התקיימה קבוצה לזקנים אשר הפכו לקורבנות על-ידי צאצאיהם והוקם "קו חם" טלפוני, הכולל מספר מיוחד לקשישים הסובלים מהתעללות (לבנשטיין ורון, 2000). כמו כן, הוקמה ועדה אשר בוחנת שינוי חקיקה, שתתיר לעובדים סוציאליים התערבות מעמיקה למניעת הזנחה וניצול כלכלי (כץ, 2008). התערבות נוספת ברמת המניעה, כוללת איתור קשישים בסיכון ומבוצעת גם על-ידי עובדים סוציאליים מהמוסד לביטוח לאומי, באגף לייעוץ לקשיש.

פתרונות לטיפול באלימות כנגד קשישים

סקירת הספרות מציגה תמונה, בה התעללות בקשישים הינה תופעה אשר קיימת בחברה בכלל, אך קיים קושי באיתור ואבחון הקורבנות הקשישים. כמו כן, חוסר אחידות בתיאור התופעה והעדר קונצנזוס בגישות התיאורטיות להגדרתה, גורמים לפער בטרמינולוגיה ומתן משמעות שונה על-ידי מגוון חוקרים ואנשי מקצוע.

פיתרונות להתמודדות עם תופעת ההתעללות בקהילה:

קיום הרצאות שיעדכנו את הקשישים במסגרות השונות (בתי אבות, קופות חולים, מרכזי יום, בתי חולים וכדומה) אודות תופעת ההתעללות ובכך יסייעו לאתר את הקשישים הנמצאים בסיכון, לחשוף מקרי התעללות, ולתת לקשישים מידע על האופציות הטיפוליות והחוקיות העומדות לרשותם.

חוק ביטוח סיעוד (1988), מעניק לקשישים הזכאים לכך מספר שעות טיפול שבועיות באמצעות מטפל פורמאלי, המקבל על עבודתו שכר מטעם הביטוח הלאומי ויכול לסייע לבן המשפחה המטפל זמן פנוי לנוח ולטפל בענייניו.

העלאת המודעות הציבורית כדי שאנשי מקצוע (רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים) וכן צוות לא מקצועי (מטפלות מטעם חוק סיעוד, שכנים, עוזרות בית ועוד) ידאו לזהות מקרי התעללות או לדווח על הסיכון שהם עלולים לקרות ובייחוד במקרים בהם הקשיש אינו יכול להתלונן עקב מצב תפקודי או קוגניטיבי ירוד.

מתן התערבות טיפולית לפוגע ולקורבן ולראות כיצד ניתן להמשיך ולהשאיר את הקשיש בביתו.

לאור העובדה שאחד מגורמי הסיכון להתרחשות התעללות הוא בידוד חברתי, הוצאת הקשיש למסגרת חברתית קהילתית, כגון: הפנייה למועדונים ומרכזי יום שיקלו על העומס הטיפול המוטל על המטפל.

שימוש בענישה הקיימת בחוק.

פתרונות להתמודדות עם תופעת ההתעללות במוסדות:

  • מתן הדרכה מקצועית לצוות בנוגע למתן טיפול ראוי ומכובד לקשיש החוסה במוסד.
  • הקטנת עומס העבודה – מתן הפסקות תכופות והאפשרות לניצול ימי חופשה.
  • העלאת מספר העובדים במוסד – על מנת שיהיו אנשי צוות רבים יותר בכל משמרת ועל מנת שהעובדים לא יאלצו לעבוד במשמרות כפולות.
  • הבהרת דרישות התפקיד מהצוות המטפל ושימת דגש על מתן טיפול ראוי, מכובד שמיטיב עם הדיירים.
  • עידוד מעורבות הצוות בחיי הדיירים ויצירת קשר אישי בדרך הטיפול בהם.
  • לימוד הצוות דרכי התמודדות עם לחצים.
  • הקמת קבוצות תמיכה שבהם יוכלו לשתף זה את זה בקשיים ובמצבי הלחץ.
  • הדגשת חובת הדיווח על מקרי ההתעללות בידי הצוות.

לאור העובדה כי קשישים חשופים למחלות רבות, ומכאן לאשפוזים, יש לוודא כי גם הצוות בבית החולים (הכולל: רופאים, אחיות, כוחות עזר, ועובדים סוציאליים), מודע לקיומה של תופעת ההתעללות בקשישים ולאחריותו לדווח עליה, בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הבריאות (2003).

יש לערוך ימי עיון וישיבות צוות בנושא ולהפיץ בתחום עלונים לציבור המבקרים, תוך ציון מספרי טלפון רלוונטיים.

פתרונות להתמודדות עם תופעת ההתעללות במוסדות מבחינת ההתערבות החוקית והטיפולית:

ממצאים מחקריים מראים כי למרות החוק הקיים, עובדים סוציאליים נוטים להעדיף התערבויות טיפוליות על התערבות חוקית (אלון, 2004), בן השאר, לאור חוסר הביטחון שהם חשים מעצם העיסוק בנושא, עקב תחושות פחד מהתוקף וחשש מעשיית טעות ומתביעת נגד (כץ, 2008). לאור זאת חשוב לתמוך באנשי המקצוע על מנת לצמצם תחושות אלו.

– אי הבנה מספקת של החוק וקושי לקבוע בוודאות האם התרחשה התעללות והאם הקשיש הוא אכן חסר ישע. לאור זאת, ראוי לתת את הדעת להרחבת החוק, תוך פירוט המקרים הנכללים בו והתאמתם לשטח.
– ביקורת על המשטרה האוכפת את החוק, ועל חוסר יכולתה להתמודד עם תופעת ההתעללות בקשישים. לאור זאת יש לפעול לשיתוף פעולה בן מערכות האכיפה לשירותים המטפלים בתופעה.
– הרחבת תוכניות למניעת התופעה כשהיא כבר נחשפת.

בכל הנוגע לניצולם כלכלי של קשישים, מציבה התופעה אתגר לא פשוט למערכת החוק והמשפט בישראל (שינדלר, אולמן ודורון, 2009). ניצול כלכלי אינו נכלל במסגרת ההתעללויות המחייבות דיווח, פקידי הבנק אינם נכללים בהגדרת אנשי המקצוע המחויבים בדיווח ואף מוטלת עליהם חובת סודיות, הנוגדת אותה.

על מנת לפתור זאת, יש לפעול למתן הכשרה מתאימה לפקידי הבנקים על מנת להקל על זיהוי תופעת הניצול הכלכלי וליצור ערוץ תקשורת מול פקידי הסעד לדיווח על חשד להתעללות מסוג זה.

  • המשך הקצאת תקציבים למחקר וקיום תוכניות התערבות בנושא.
  • המשך ביצוע מחקרים בתחום על מנת להרחיב את הידע אודות התופעה בכלל ובמגזרים השונים הקיימים במדינת ישראל בפרט.
  • המשך קביעת מדיניות חברתית ואסטרטגיות התמודדות עם תופעת ההתעללות בקשישים המותאמות למגזרים השונים במדינת ישראל.

במסגרת מאבקו באלימות כנגד זקנים, מציע השירות לזקן שירותי סיוע: עובדי סוציאליים המאתרים ומטפלים בזקנים נפגעי אלימות, הפניית זקנים הסובלים מאלימות להגנה מיידית בנופשונים לזקנים, הפניית זקנים מוגבלים נפגעי אלימות לבתי אבות, סגירת בתי אבות ללא רישיון, בהם נמצאו זקנים במצבי סיכון והזנחה ומתן סיוע משפטי והצעות לשינוי חקיקה.

לסיכום: תופעת ההתעללות בקשישים זכתה להכרה כבעיה חברתית שקיימת בכל העולם וגם בישראל. הידע הקיים בספרות אינו נותן לנו תיאוריה שמבהירה מדוע ההתעללות הזו מתרחשת, אך מתאר מדיניות חברתית המתמודדת עם התופעה באמצעות ניבוי גורמי סיכון המובילים להתרחשות התעללות, הקצאת משאבים לחקר התופעה, בניית תוכניות טיפול ובניית אסטרטגיות התערבות חוקיות, טיפוליות ותכנון תוכניות מניעה.

לאור זאת, יש להפוך את נושא ההתעללות בקשישים לחלק אינטגראלי מהתרבות הארגונית של המוסדות והשירותים הניתנים בקהילה. אנשי מקצוע (כגון: רופא, אחות, מטפלת בית או שכן), אשר מוכשרים לזהות גורמי סיכון להתעללות בקשישים, יכולים לסייע באיתור וחשיפה של מקרים אלו, הן במוסד והן בביתו של הקשיש ולסייע במיגור התופעה.

שינוי גודל גופנים

מוקד ייעוץ חינם