זקנה ושואה

שואת יהודי אירופה, מהווה מאורע טרגי ואינו דומה לאסונות אחרים שחוותה האנושות, משום שמעולם לא בוצע רצח עם באופן מתוכנן מראש ובהיקף עצום כל כך. כמו כן, מהווה מלחמת העולם השנייה פרק בלתי נפרד בחיי החברה הישראלית ותחת הכותרת “שואת יהודי אירופה” נכללות חוויות טראומטיות החל מרדיפות, מסעות הרג, הרעבה שיטתית, גרוש לגטאות, בריחה למקומות מסתור וכלה במחנות ריכוז והשמדה.

מבחינה היסטורית- משפטית מוגדר ניצול שואה, כאדם שחי תחת הכיבוש הנאצי והיה חשוף לסכנת רצח עם. אומדני אוכלוסיית הניצולים מעידים, כי נכון לשנת 2008, חיים בישראל כ- 223,700 ניצולים ומספרם הולך וקטן- בשנת 2015 יגיע לכ-143,900 נפש, ובשנת 2025 לכ-46,900 (ברודסקי, שרון, קניג, באר ושנור, 2009). מגמה נוספת בקרב ניצולי השואה היא הזדקנותם: בסוף שנת 2008 כ-7% היו מתחת לגיל 70 ו-45% בגיל 80 ומעלה; בשנת 2015 כשני-שלישים יהיו בני 80 ומעלה, ובשנים 2025-2020 כמעט כל הניצולים יהיו בגילאים אלה.