דמנציה פרונטו - טמפורלית
הדמנציה הפרונטו- טמפורלית הינה מחלה הפוגעת בחולים קשישים בגיל צעיר יחסית. המחלה הינה בעלת אופי איטי והדרגתי ולכן הקשיש הסובל ממנה יכול בשלביה הראשונים לבצע את האבחון בצורה טובה.
דמנציה פרונטו- טמפורלית נחלקת לארבעה סוגים שבם הנזק המוחי מאופיין על פי מיקום הפגיעה:
בדמנציה פרונטו- טמפורלית מסוג וריאנט נראה אנשים עם הפרעות התנהגות וקושי בתכנון ותובנה ופחות פגיעה בזיכרון, סמנטיק דמנציה יוצרת בעיקר בעיות בשפה, פרוגרסיב אפאזיה גורמת לבעיות שפה ודיבור ופחות בעיות זיכרון ותובנה ופרונטו- טמפוראל דמנציה המשלבת בעיות התנהגות, הפרעה בדיבור עם ניוון שרירים.
אופי המחלה:
- כבר בתחילת המחלה נפגעים התפקודים הניהוליים במוח ולכן ניתן לראות קושי ביכולת התכנון וביצוע משימות, קושי בגילוי גמישות קוגניטיבית ופתרון בעיות, חוסר הבנת סיטואציות חברתית (קושי לנהל קשרים חברתיים)
- פגיעה ישירה בתובנה
- פגיעה בתפקודי שפה- קושי בדיבור ושליפת מילים עד לכדי אילמות
- קשיי זיכרון- אך בניגוד לחולי אלצהיימר, חולים אלו יצליחו להיזכר בפרטים בעזרת רמזים
- הפרעה באישיות- מחשבות שווא, חשדנות, עוררות יתר או אפאטיה
- דיס אינהביציה- לדוגמא קשיש שרב עם נכדיו על ממתק, קשיש שנוגע בכל חפץ על השולחן או מתפשט בפומבי.
שאלות ותשובות
FTD היא מחלה נוירולוגית ניוונית הפוגעת בעיקר באונות הפרונטליות והטמפורליות של המוח, האחראיות על אישיות, התנהגות ושפה.
המחלה גורמת בהדרגה לשינויים באישיות, בקשב ובהתנהגות, לקשיי שפה ולעיתים גם לפגיעה קוגניטיבית נוספת.
FTD מופיעה בדרך‑כלל בגיל צעיר יותר (בערך 40–65) ופוגעת קודם כול בהתנהגות, באישיות ובשפה, בעוד שבאלצהיימר הפגיעה הראשונית היא בזיכרון.
ב־FTD הזיכרון יכול להיות שמור יחסית בשלבים המוקדמים, ולכן לעיתים המחלה נראית יותר כמו “בעיה רגשית/התנהגותית” מאשר דמנציה קלאסית.
תסמינים שכיחים כוללים שינויים פתאומיים באישיות, אובדן עכבות חברתיות, התנהגות אימפולסיבית או אובססיבית, ירידה באמפתיה ואדישות.
יכולים להופיע גם קשיי שפה (חיפוש מילים, דיבור דל או לא ברור) והתנהגות חברתית לא הולמת שמביכה את בני המשפחה.
האבחון מבוסס על הערכה נוירולוגית מלאה, בדיקות קוגניטיביות ופסיכולוגיות, ושיחה מפורטת עם המטופל ובני המשפחה על שינויים בהתנהגות.
בנוסף נעזרים בהדמיות מוח כגון MRI או PET כדי לזהות דפוסי ניוון אופייניים באונות הקדמיות והטמפורליות ולשלול סיבות אחרות.
אין כיום תרופה שמרפאה או עוצרת לחלוטין את המחלה, אך קיימות תרופות המסייעות לשלוט בתסמינים כמו דיכאון, חרדה או אי‑שקט.
טיפולים תומכים כמו ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, פיזיותרפיה וליווי פסיכו־סוציאלי יכולים לשפר תפקוד יומיומי ואיכות חיים של המטופל והמשפחה.
חשוב לקבל הסבר ברור על המחלה, להתאים את הסביבה הביתית לבטיחות ולשגרה ברורה, ולהיעזר בצוותים מקצועיים (נוירולוג, גריאטר, עו״ס).
הצטרפות לקבוצות תמיכה, ייעוץ רגשי והקלה בעומס הטיפול (שירותי יום, מטפלים, עזרה בבית) מסייעים להפחית שחיקה ולשמור על תפקוד המשפחה.
