מדיניות חברתית בנוגע לתופעת ההתעללות בקשישים

נראה כי קובעי המדיניות, בארץ ובעולם, מתייחסים לתופעת ההתעללות בקשישים בכובד ראש וברצינות, תוך השקעת משאבים לחקר התחום ואימוץ גישות משולבות ומגוונות לצמצום היקפו (ברג-ורמן, 2009):

במחקר שנערך בקנדה בן השנים 1997-1998, אומצה מדיניות חברתית אשר נלחמה בתופעת ההתעללות בקשישים באמצעות: טיפול להעצמת הקשיש ודיון באפשרויות העומדות בפניו, הענקת כלים  להתמודדות ומתן מידע בנוגע לרשתות התמיכה הקיימות בקהילה ולזכויות משפטיות. בחינת שיעורי ההצלחה של התוכנית הראו כי ההתעללות פסקה ב-67% מהמקרים בהם סבלו הקשישים מהתעללות פיזית, ב-84% ממקרי ההתעללות הפסיכולוגית ו-61% ממצבי הניצול הכלכלי.

מחקר נוסף שנערך באוסטרליה, בחן דרכי התערבות להפסקת התעללות קיימת והראה  כי כבר לאחר התערבות טיפולית אחת, פסקה ההתעללות בכ-20% מהמקרים, תוך השארת  הקשיש הקורבן להתגורר בביתו. ב-37% מהמקרים פסקה ההתעללות רק כאשר הקשיש או הפוגע הועברו למגורים חלופיים (כולל העברה למוסדות) וב-45% מהמקרים, נמשכה ההתעללות למרות הייעוץ המקצועי והסיוע שניתנו על-ידי שירותים בקהילה.

בארה”ב נעשה שימוש בתוכנית תלת-שנתית שהופעלה במדינות מסצ’וסטס, רוד-איילנד וניו-יורק וכללה: אספקת שירותים לקורבנות ולבני משפחותיהם, יעוץ מקצועי בנושאים משפטיים ותיווך בין הקורבן לבין שירותים תומכים בקהילה. במחקר זה נמצא כשכאשר ההתעללות התגלתה על ידי איש מקצוע (ובייחוד עובדים סוציאליים) שאיתרו בקהילה את הקשישים הנמצאים בסיכון- שיעורי ההתעללות שנתגלו והדיווחים אודותיהם היו המהימנים ביותר

בישראל קבלה, סוגיית היקף תופעת ההתעללות בקשישים מפנה מהותי לאחר פרסום ממצאי הסקר הארצי הראשון בשנת 2005, בה התגלה כי 18.1% מאוכלוסיית הקשישים בארץ היו חשופים לצורה כלשהי של התעללות. ממצאים אלו והגידול באוכלוסיית הקשישים בישראל, חייבו את קובעי המדיניות לבנות אסטרטגיות התמודדות עם התופעה, באמצעות תוכניות התערבות, המאופיינת  בחלוקה לשתי קטגוריות:  קטגורית התערבות חוקית, המתייחסת לשימוש בחוק ובהענשה למטרות הרתעה, הצלת הקורבן ומתן פתרונות מיידיים (כגון: הרחקה) וקטגורית התערבות טיפולית, כוללת שיחות ייעוץ ותמיכה, אספקת שירותים ומציאת פתרונות מותאמים לסיטואציית ההתעללות כגון: הפרדה, שלום בית והשגחה.

קטגורית התערבות חוקית:

  • החוק לפיקוח על המעונות (1965) אינו מתייחס באופן ישיר לתופעת ההתעללות בקשישים, אך מכיל היבטים שונים הנוגעים לחיי הדיירים במוסד
  • חוק העונשין (1989), בתיקון 26, העוסק בפגיעה בחסרי ישע, כולל המחוקק את הזקנים כחלק מאוכלוסיית היעד שהינם חסרי ישע ומתייחס לתופעת ההתעללות, כאל עבירה פלילית, עליה מוטלת חובת דיווח מצד הציבור הרחב בכלל ואנשי המקצוע בפרט. כמו כן קיימת בחוק הפנייה לוועדות פטור, אשר מתמודדות עם הטיפול במקרי ההתעללות בחלופות טיפוליות.
  • החוק למניעת אלימות במשפחה (1991) מהווה כלי נוסף וקובע דרכי התערבות והגנה במקרי אלימות במשפחה (לרבות התעללות בבני זוג קשישים) וזאת על-ידי הרחקת התוקף מהבית.
  • החוק למניעת הטרדה מאיימת (2001), מסייע לקשיש לקבל מידע לגבי התקדמות ההליך הפלילי ולהביע עמדה במקרים בהם יש כוונה לעכב הליכים כנגד הפוגע, לשחררו מוקדם או להקל בעונשו.
  • תיקון 11″ לחוק מניעת אלימות במשפחה (2002), מחייב את אנשי המקצוע (עובדים סוציאליים, רופאים ואחיות) ליידע את הקורבן באפשריות לקבלת סיוע (כגון: פנייה למשטרה, ללשכת רווחה או לתחנה לטיפול ומניעת אלימות במשפחה) ולתת את הכתובות והטלפונים לשירותים אלו.

פקידי הסעד נעזרים בשני חוקים נוספים:

  • חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (1962), באמצעותו ניתן למנות אפוטרופוס לזקן שאינו יכול לנהל את ענייניו וחשוף להתעללות או  לניצול כלכלי, באמצעות מינוי אפוטרופוס לקשיש.
  • חוק הגנה על חוסים (1966), אשר מתיר התערבות כפויה במקרים בהם קיים חשד להתעללות או הזנחה והזקן ואו האחראי עליו מסרבים לטיפול מטעמים שאינם סבירים. חוק זה מתיר לפקיד הסעד לפנות לבית המשפט לקבלת צו המורה להפריד את הקשיש מן הפוגע והוצאתו מהמסגרת המתעללת גם כנגד רצונו.
  • בשנת 2003 פרסם מנכ”ל משרד הבריאות, חוזר מנכ”ל, אשר עוסק בנוהל הטיפול בזקנים נפגעי התעללות, בו מחויבות המסגרות הטיפוליות שבאחריות משרד הבריאות (בתי אבות, בתי חולים וכדומה), להקים וועדה המורכבת מעובד סוציאלי, רופא ואחות לטיפול באיתור ומניעת התעמרות בזקנים, תוך וידוא דיווח לגורמים הרלוונטיים כנדרש בחוק.

קטגורית התערבות טיפולית:

כחלק ממגמת ההתייחסות הטיפולית לתחום, ניתן כיום למנות 260 פקידי סעד, אשר הוכשרו לטפל במקרי התעללות בקשישים וצוותי עובדים סוציאליים, אשר עוברים הכשרות בתחום זה (כץ, 2008). בעניין זה אף הוקמו פורומים שונים, על ידי משרדי הרווחה והבריאות, בסיוע ארגון אש”ל, המקיימים פעולות הדרכה והתערבויות טיפוליות: בעיר הרצלייה פועלת היחידה להגנה ומניעת אלימות כנגד קשישים, אשר פועלת לאיתור הקשישים הנמצאים בסיכון, מתן הגנה מיידית לקשישים אלו והפחתת האלימות באמצעות פיקוח, בקרה והעלאת המודעות הציבורית. בתל אביב הוקם צוות רב מקצועי, המבקר בלשכות רווחה ברחבי הארץ מדי שבועיים, על מנת לסייע באבחון ולתת ייעוץ והמלצות לאגפי הרווחה השונים (ברג- ורמן, 2009). ב-14 רשויות מקומיות ושתי מועצות מקומיות, מופעלות תוכניות למניעת התעללות והזנחה של קשישים מצד בני  זוגם, על-ידי משרד הרווחה, המוסד לביטוח לאומי ואש”ל (כץ, 2008). ובחיפה התקיימה קבוצה לזקנים אשר הפכו לקורבנות על-ידי צאצאיהם והוקם “קו חם” טלפוני, הכולל מספר מיוחד לקשישים הסובלים מהתעללות (לבנשטיין ורון, 2000). כמו כן, הוקמה ועדה אשר בוחנת שינוי חקיקה, שתתיר לעובדים סוציאליים התערבות מעמיקה למניעת הזנחה וניצול כלכלי (כץ, 2008). התערבות נוספת ברמת המניעה, כוללת איתור קשישים בסיכון ומבוצעת גם על-ידי עובדים סוציאליים מהמוסד לביטוח לאומי, באגף לייעוץ לקשיש.

 

 

 

למידע נוסף ותאום פגישת ייעוץ בחינם וללא התחייבות

התקשרו עכשיו 054-6192873

לקבלת מידע נוסף יש למלא את הטופס הבא, ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם

שם

טלפון

דואר אלקטרוני

נושא