התעללות במסגרת הקהילה על ידי בני משפחה

בעולם המערבי ובישראל, עיקר הטיפול בקשיש  עדיין מתרחש במסגרת הקהילה, על ידי בני משפחה, זאת בהתבסס על ערכי המסורת בהם ראוי שאדם יקבל עזרה בזקנתו מילדיו והעובדה כי המדינה אינה יכולה לספק את כל השירותים לזקן (לבנשטיין, 2003) . הטיפול בקשיש מעלה תחושות של סיפוק והטבה ביחסים הבין- אישיים ורובו מוענק על ידי בני הזוג ורק לאחר מכן הילדים. עם זאת, מחקרים מציינים כי הטיפול בקשיש, על ידי מטפל שאינו מוסמך לכך, יכול להביא לתחושות עומס פיזי ופסיכולוגי, אשר מובילים לתחושות לחץ ותשישות בקרב המטפלים ועלולים להוביל להתעללות בקשיש והזנחתו.

למרות הידע הקיים, ישנו קושי בסיסי בחשיפת מקרי התעללות בקשישים בקהילה, הנובע ממגוון סיבות (דורון, 2007):

  • הפגיעה בקשיש נעשית ברובה בהיחבא והקשיש חש בושה היות והוא רואה בפגיעה על ידי קרוביו (אשתו וילדיו) כשלון אישי.
  • לעיתים קיים פחד שגילוי ההתעללות יביא לפגיעה חמורה יותר או שהוא יאלץ לעזוב את הבית ולעבור לבית אבות כי לא יהיה מי שיטפל בו.
  • בעיות בריאות (כגון חוסר יכולת לצאת מהבית) וירידה קוגניטיבית (דמנציה, אלצהיימר וכדומה), מקשות אף הן על זיהוי התעללות והעובדה כי קשישים רבים אינם מוכרים לרשויות.
  • הימנעותם של אנשי מקצוע מדיווח על מקרי פגיעה שכבר ידועים להם, מהפחד מהתוקף או שהם אינם בטוחים שהמקרה שלפניהם הינו מקרה של התעללות בגלל ההגדרות שאינן חד משמעיות

גורמי הסיכון להתרחשות התעללות בקרב המשפחה:

מאפייני הקורבן:

  • מחקרים מצביעים על כך שככל שהגיל הכרונולוגי של הקשיש הוא גבוה יותר כך הוא חשוף יותר להתעללות (דורון, 2007).
  • נשים זקנות חשופות יותר להתעללות מגברים זקנים.
  • מגורים משותפים עם הפוגע מהווים גורם סיכון חזק להתרחשותה של התעללות
  • אם הקשיש מבודד חברתית- היות וחבריו כבר נפטרו או שהוא אינו יכול לצאת מהבית ולהיפגש עימם.
  • כאשר הקשיש תלוי רגשית ופיזית במטפל (לבנשטיין, 2003).
  • מצבו הכלכלי של הקשיש מהווה אף הוא גורם סיכון: כאשר מצב כלכלי קשה עלול להוביל להזנחת הקשיש היות והוא אינו יכול לתת תמורה עבור השירותים להם הוא זקוק ואילו מצב כלכלי טוב עלול לגרום לניצולו הכלכלי על ידי לקיחת כספו.
  • קשיי תקשורת עקב חירשות או קשיי דיבור והבנה מהווים גורמי סיכון נוספים.
  • במידה והקשיש נמצא במצב תפקודי ירוד או סובל מירידה קוגניטיבית או תשישות נפש

מאפייני הפוגע:

  • הפוגעים, הם על פי רוב בני משפחה (בני זוג ולאחר מכן הילדים) , המשמשים כמטפלים עיקריים (לבנשטיין, 2003).
  • מטפלים אלו לרוב מטפלים בקשיש מתוך אהבה ודאגה, אך עם זאת  הם לעיתים קרובות בעלי חוסר ניסיון וידע כיצד לעשות זאת, דבר שהרבה פעמים יוצרת אצלם מצוקה המובילה להתרחשותה של התעללות כתגובה למצוקה זו.
  • לעיתים המטפלים עצמם יסבלו מבעיות נפשיות כגון הפרעות אישיות, שיפריעו להם בהפעלת שיקול הדעת
  • התמכרות הפוגע לסמים, אלכוהול או הימורים
  • הפוגעים יסבלו מאבטלה, בעיות כלכליות או תסכול בעבודה, שבנוסף לטיפול בהורים יערימו עליהם לחצים נפשיים נוספים
  • כאשר קיימת היסטוריה של אלימות משפחתית- היא עלולה לעבור לצד של המטפל כי כך היה נהוג במשפחה להתמודד עם קושי ומצוקה או מתוך ניסיון להתנקם בקשיש שבעברו היה הפוגע
  • מגורים משותפים- כאשר מדובר בהתעללות של ילדים בהוריהם, לרוב הם יתגוררו אצלם ויהיו תלויים בהורים מבחינה כלכלית (דורון, 2007)
  • המטפלים הפוגעים לרוב יסבלו גם הם מבידוד חברתי
  • קושי להתמודד עם עומס הטיפול בהורה הזקן והמוגבל
  • תחושת המטפל כי הטיפול בקשיש נכפה עליו באופן לא מתוכנן וכי הוא אינו מתוגמל על פעילותו מבחינה כספית או רגשית.
  • כאשר המטפל נאלץ לטפל בקשיש על חשבון זמנו הפנוי והדבר פוגע בשגרת חייו

מאפיינים נוספים:

  • סביבת מגורים עבריינית
  • חוסר שירותים לזקן בסביבת המגורים- לדוגמא כאשר קיים עומס על המטפל אך אין מרכז יום או שירותי סיעוד אשר יכולים לסייע אף הם בטיפול בקשיש ולתת מנוחה למטפל השחוק
  • כאשר קיימים שירותים אלו אך הם אינם נגישים לקשיש- במידה והוא מתנייע על כיסא גלגלים אך גר בקומה רביעית והוא מתקשה לצאת מהבית

לסיכום:

הנתונים המובאים לעיל מציגים תמונה בה ההתעללות בקשישים במסגרת הקהילה, נגרמת על ידי שילוב אפיונים תפקודיים ואישיותיים של הקשיש ובן המשפחה, דינאמיקת היחסים בינהם, כמו גם הסדרי המגורים ועומס הטיפול.

כמו כן, הנתונים הקיימים לגבי שיעור ההתעללות בקשישים בקהילה מלמדים, שיחד עם ההכרה שאכן התופעה קיימת והתעללויות בקשישים מתרחשות בפועל, קיים קושי להגיע למסקנות לגבי היקף התופעה, עוצמתה ותדירותה והדבר נובע ממגוון סיבות: מחקרים בנושא מתבססים לרוב על קשישים המצויים בטיפולם של שירותי הרווחה ואינם מייצגים את כל אוכלוסיית הקשישים, התבססות על דיווחי הזקנים אשר יוצרת בעיית אמינות (לעיתים הקשישים מתביישים לדווח על ההתעללות או שאינם יכולים לדווח עליה כי הם אינם צלולים), והימנעות מטפלות בית, כגורם אובייקטיבי, מלדווח. סיבה נוספת היא העובדה שאין תיאוריה או הגדרה ברורה והדבר מקשה על אנשי המקצוע לזהות מקרי התעללות באופן ודאי ולטפל בהם.

למידע נוסף ותאום פגישת ייעוץ בחינם וללא כל התחייבות

התקשרו עכשיו
*2949

לקבלת מידע נוסף יש למלא את הטופס הבא, ואנו ניצור עמכם קשר בהקדם

שם

טלפון

דואר אלקטרוני

נושא